המחלבה החדשה

 

תוכנית חסכון!

דוח מאזן אספקת האנרגיה האחרון משנת 2012 שפורסם על יד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המראה את הערך הקלורי ואת תכולת המזון של הציבור הישראלי מדווח כי בשנת 2012 צרכן ממוצע בישראל צרך 43,000 גרם סוכר לשנה שהם 117 גרם סוכר ליום, השווים בשפת השימוש ל- 23 כפיות סוכר ליום. כמות זו כפולה פי 2 יותר מהצריכה שדווחה בדוח זה בשנת 2006.

הישראלי גדל לא רק על שמרים אלא ממש על סוכר, ואינו נופל במעט מהצרכן האמריקאי. איגוד הלב האמריקני מצא כי האמריקאים צורכים 22-30 כפיות סוכר ביום. צריכת הסוכר הולכת ועולה עם השנים בעולם כולו. העלייה בצריכת סוכרים נובעת בעיקר מעלייה בצריכתם משקאות קלים, מיצי פירות, קינוחים, סוכריות ודגני בוקר. כמו כן מתוספת של סוכר למזונות מתועשים שונים, שאינם מקושרים אצל הצרכנים לצריכה של מזונות מתוקים דווקא כמו ברטבים, מאפים, חטיפים מלוחים ועוד.

ההמלצות התזונתיות היום מדברות על המעטה בצריכת סוכרים בתפריט.

צריכת סוכרים בדגש על אילו המוספים למזון לצורך המתקה, קשורה בעליה בסיכון להשמנה, כבד שומני, עששת של השן ובירידה באיכות התזונתית של המזון בעיקר בקרב ילדים. צריכה של מזונות עשירים בסוכר ובשומן באה אצל ילדים רבים על חשבון צריכה של מזון בעל ערך תזונתי התורם רכיבי תזונה חיוניים לגדילה כמו חלבון סידן ועוד. לדוגמה: הממתק או המעדן מחליף את  כוס החלב, דגני הבוקר המתוקים את הכריך וכדומה.

ארגון הבריאות העולמי ניסח הנחיות חדשות, לפיהן הוא ממליץ להפחית את כמות צריכת הסוכר המוספת (כלומר זאת שמוספת בזמן היצור למוצר ולא מצויה בחומרי הגלם שלו באופן טבעי) למזון ולמשקאות קלים מ-10 כפיות סוכר ליום ל-5 כפיות בלבד.

מה שאומר שהישראלי יצטרך לעשות קיצוץ משמעותי במתוק-מתוק הזה, בעקבות החשש שצריכת הסוכר הגדולה של האוכלוסייה עלולה להגדיל את הסיכון לחלות במחלות לב.

הצרכן הישראלי מוטרד מצד אחד מכמות הסוכר המצויה במזון אותו הוא ומשפחתו צורכים, מצד שני מתקשה להוריד צריכה זו.

בניגוד לטעמים אחרים כמו הטעם המלוח בו נתן לבצע התרגלות הדרגתית להפחתה בטעם, במתיקות קשה יותר לעשות זאת.

הסיבות לכך מרובות, חלקן הינן פיזיולוגיות, כמו היות הטעם המתוק מולד, ומתפתח כבר ברחם אצל העובר, היות הטעם המתוק סימן הישרדותי לאנרגיה עבור הגוף והמוח, כמו גם תחושת הנאה חושית ונוירולוגית אותה הוא מעורר.

בנוסף, תרבות והתנהגות הפכה את המתוק לסימן לחיבה, אהבה, פיצוי ועוד.

אז, איך נוכל לחסוך בכל זאת סוכרים מהתפריט שלנו  ושל ילדינו?

כולם מתגייסים למאמץ זה. מערכות הבריאות והחינוך באמצעות הדרכה של הילדים וההורים, הורים ומבוגרים בשינוי הרגלי האכילה ותעשיית המזון במאמץ למצוא פתרונות להפחתת הסוכר במוצרים השונים מצד אחד, אך תוך שמירת הטעם וחווית הטעם מהצד השני .

תעשיית המזון מנסה לעשות זאת במספר דרכים:

  1. החלפת סוכרים בממתיקים שאינם בעלי ערך קלורי כמו במוצרי הדייאט השונים.
  2. החלפת סוכרים בסוכרים שונים מתוקים יותר: סוכרוז (סוכר השולחן) בפרוקטוז (סוכר הפירות) כמו במשקאות ובמאפים.
  3. יצור מוצרים במתיקות מעודנת בניסיון ללמד את הצרכן להתרגל למתיקות קלה יותר, באמצעות הפחתה הדרגתית ואיטית של הסוכר במוצרים קיימים כמו במעדני חלב ועוד...

הצרכן נחשף למוצרים מופחתי הסוכר, בוחר ומצביע בבחירתו על פי סמן הבריאות ומד הטעם שלו.

צרכנים אחדים בוחרים להימנע לחלוטין, אחרים בוחרים בממתיקים שאינם בעלי ערך קלורי ואחרים מקטינים את תדירות הצריכה.

אך עדיין יש צרכן או ילד קטן שרוצה את הטעם המתוק, מבין שצריך להפחית אך מתקשה.

איך אוכלים את העוגה ומשאירים אותה שלמה?

מגבירים את תחושת המתיקות אך מבלי להוסיף אף טיפת סוכר נוספת.

זהו כיוון טכנולוגי חדש. מזון מתוק אך ללא תוספת סוכר.

מה דעתכם על כוס חלב, המתוקה לנו בפה כמעט כמו כ- 1.5 כפיות  סוכר?

חשבו על תוכנית החיסכון:

  • כ-90% מבתי האב צורכים דגני בוקר כלשהם.
  • לפחות 70% מהילדים צורכים לפחות פעם ביום קורנפלקס.
  • כ-60% מהילדים בישראל מוסיפים המתקה לקערת דגני הבוקר.

כאן החיסכון בסוכר לא פשוט, אם קונים דגני בוקר לא מתוקים הילד מבקש להוסיף סוכר ואם הם מתוקים הרי שהסוכר כבר בפנים ובשפע.

אז במקום להוסיף סוכר או לצרוך דגני בוקר מתוקים, מערבבים אותם בחלב ללא תוספת סוכר אך במתיקות מעודנת,  החיסכון ברור והטעם מתוק.

פיתוח חלב כזה מתאפשר בעיקר הודות לפירוק סוכר החלב - לקטוז, דבר ההופך את החלב מצד אחד למתוק יותר ומצד שני מוריד את כמות הלקטוז שבו ובכך מאפשר גם לרגישים ללקטוז ליהנות ממנו, ובנוסף השלמת המתיקות מגיעה מממתיק טבעי המופק מצמח הסטיביה.

בחסכון השימוש בסוכרים בתפריט שלנו, ראוי שנאמץ כלים של התנהגות צרכנית אחראית, נקטין תדירות צריכה של מוצרים עתירי סוכר, נבחר במוצרים מופחתי הסוכר,  ונהנה מאלה המאפשרים לנו לחסוך בסוכר אפילו ממזונות אחרים.

סוף סוף  מישהו באמת הזיז את קערת דגני הבוקר של הילד שלי, וחסך בסוכר ולא בטעם!